גזר דין בתיק ת"פ 47147-11-12

2.         על פי עובדות כתב האישום במועד הרלוונטי לכתב האישום הנאשם ואשתו (להלן: המתלוננת) היו פרודים מזה כחמש שנים ובהליכי גירושין ולהם שלושה ילדים משותפים. המתלוננת התגוררה באותה עת בדירה בבנין מגורים בתחומי העיר לוד. בתאריך 19.11.12 בשעה 23:18 לערך או בסמוך לכך שהה הנאשם בדירת אחותו שנמצאת בבנין הסמוך לבנין שבו מתגוררת המתלוננת. משהגיעה המתלוננת לבנין שבו שוכנת דירתה, כאשר היא מלווה בבתה הקטינה, הנאשם חיכה לה בכניסה לבנין. הנאשם פנה אל המתלוננת ושאל מהיכן חזרה ובהמשך אמר לה : "גם אם הילדה לידך את יכולה להזדיין". המתלוננת החלה לעלות במדרגות לכיוון ביתה והנאשם עלה בעקבותיה ותקף אותה בכך שאחז ביד ימין שלה ללא הסכמתה. בהמשך, הנאשם עלה עד לקומה השניה של הבנין ואיים על המתלוננת בפגיעה בה שלא כדין בכך שאמר לה: "את לא תעשי מה שאת רוצה, את לא תצאי מהבית, רק אחרי שתתגרשי את תצאי מהבית", וזאת על מנת להפחידה או להקניטה. המתלוננת אמרה לנאשם כי תעשה בחייה מה שהיא רוצה ובתגובה תקף אותה בכך שאחז בגרונה עד שהילדה שהיתה עימה החלה לבכות.

טענות הצדדים:

3.         מגיליון הרישום הפלילי של הנאשם (ת/8) עולה כי לחובתו 9 הרשעות קודמות, לרבות בעבירות אלימות כנגד בת זוג ואף ריצה עונשי מאסר בפועל בעבר.  לחובתו של הנאשם מאסר מותנה של 10 חודשים שהוטל עליו בת.פ. 13609-06-11 של בית משפט השלום ברמלה (להלן: " הרשעתו האחרונה"). במסגרת הרשעתו האחרונה הנאשם נדון ל-19 חודשי מאסר בפועל וזאת בגין ביצוע עבירות של תקיפה ואיומים כנגד אותה מתלוננת, וכן הופעל מאסר מותנה קודם שהיה תלוי ועומד כנגדו בעבירת אלימות. הנאשם הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין וגזר הדין. בהסכמת הצדדים הנאשם זוכה מאחד האישומים שיוחסו לו ועונש המאסר בפועל שהושת עליו הועמד על 15 חודשים, במקום 19 חודשים (ע"פ (מחוזי - מרכז) 16463-05-12 מיום 26.6.2012). כשלושה שבועות לערך לאחר שחרורו ממאסרו הנאשם ביצע את העבירות נשוא כתב האישום שבפני.

4.         המאשימה טענה כי הנסיבות הכלליות שבהן בוצעו העבירות שבהן הורשע הנאשם, לרבות עברו הפלילי וכן עובדת קיומו של מאסר מותנה שלא הרתיע אותו מלחזור ולתקוף את המתלוננת ולאיים עליה, מציבה אותו בחלקו העליון של מתחם העונש ההולם ואשר לטענת המאשימה נע בין מספר חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשי מאסר. בנוסף, הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה.  כמו כן המאשימה עתרה להטלת מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת.

5.         ב"כ הנאשם טען שמתחם העונש ההולם צריך שיקבע על פי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין והדגיש כי המתלוננת כיום מבקרת את הנאשם במקום מאסרו. בנוסף, במהלך עדותה בבית המשפט הבהירה כי לא נגרמה לה חבלה גופנית כלשהי ומדובר באחיזה בגרונה ולא בחניקה ממש. בא כוח הנאשם טען כי מתחם העונש ההולם נע בין חודשיים מאסר בפועל שיכול שירוצו בעבודות שירות ל-10 חודשי מאסר. בנוסף ב"כ הנאשם טען כי מאחר והנאשם ממילא נשלח לעונש מאסר בפועל, אין מקום להטיל עליו קנס כספי או פיצוי וכי בכל מקרה אין לו את היכולת הכלכלית  לשלם קנס או פיצוי למתלוננת.

דיון והכרעה :

6.         מתחם העונש ההולם יקבע על פי העיקרון המנחה בענישה והוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (ראו סעיף 40ב לחוק העונשין התשל"ז - 1977). כמו כן על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע בביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, וכן במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה (ראו סעיף 40ג לחוק העונשין התשל"ז - 1977).

7.         לגבי הערך החברתי המוגן, בית המשפט העליון אמר לא אחת שיש לנקוט באמצעי ענישה ממשיים ומרתיעים לגבי עבירות של אלימות במשפחה שהפכו לחזון נפרץ ואשר יש לפעול לביעורן (רע"פ 5798/11 כוחלני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10/8/11) (פסקה ז' להחלטתו של כבוד השופט רובינשטיין)).

8.         לגבי מדיניות הענישה הנוהגת, נביא שלוש דוגמאות מפסיקתו של בית המשפט העליון:

א.      רע"פ 1526/13 בוחנה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.4.13). במקרה זה המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות בבית המשפט השלום בפתח תקוה בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין. בית המשפט קבע כי במהלך ויכוח בין הנאשם לאשתו, הנאשם אחז בידה, הצמידה לקיר ודחף אותה לעברו ואחז בצווארה.  לאחר שמיעת כלל העדים, לרבות המבקש, קיבל בית המשפט השלום את גרסת המתלוננת להתרחשות האירועים והרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו. בית המשפט השלום גזר על הנאשם 45 ימי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות וחמישה חודשי מאסר על תנאי. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי שנדחה וכן נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.

ב.       רע"פ 19852/13 פלוני נ. מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.4.13). המבקש הורשע בעבירות של תקיפה ואיומים כלפי רעייתו, ילדיהם המשותפים וכן בתה מנישואין קודמים שהתגוררה עמם. בית המשפט השלום בירושלים גזר על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך של 5,000 ש"ח. המבקש נהג באלימות כלפי רעייתו והילדים במשך שש שנות נישואיהם. המבקש איים על רעייתו שיהרוג אותה, ובאחד האירועים שפך עליה מים קרים והיכה אותה בחוזקה. כמו כן המבקש נהג באלימות כלפי הילדים  בכך שנהג לאחוז בהם בחוזקה עד שהכחילו, משך אותם בחולצתם  ותפס אותם בגרונם והיכה בהם. המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על קולת העונש, אשר קיבל את הערעור והשית על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל.  בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה וזאת על אף העובדה שהיה מדובר בסוהר לשעבר, שעבד בשירות בתי הסוהר וללא עבר פלילי קודם.

ג.        רע"פ 1587/13 פלוני נ. מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.3.13) במקרה זה היה מדובר במבקש שהורשע על ידי בית המשפט השלום בראשון לציון בעבירה של תקיפת בת זוג ונדון ל-12 חודשי מאסר בפועל, אשר כללו הפעלה של מאסר מותנה קודם שהיה תלוי ועומד כנגדו. ערעור שהגיש המבקש לבית משפט מחוזי נדחה וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון. כבוד השופט שוהם ציין בפסקה 11 להחלטתו את הדברים הבאים:

" אשר למידת העונש שנגזר על המבקש, הרי שאין כל מקום להתערב בו משאין בעונש זה סטיה כלשהי ממדיניות הענישה המקובלת. טענותיו של המבקש נדונו על ידי הערכאות הקודמת, אשר ראו עין בעין,  וקבעו כי יש להטיל עליו עונש של מאסר לריצוי בפועל. זאת, לנוכח חומרת העבירות אותן ביצע המבקש כלפי רעייתו; בשים לב לעברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירה זהה; בשל קיומו של מאסר על תנאי, אשר ריחף מעל ראשו של המבקש, ואשר לא הרתיעו מלבצע עבירות דומות; וכן מגמת ההחמרה בעונש, שנועדה לשרש את תופעת האלימות כלפי נשים מידי בני זוגן."

9.         לגבי " מידת האשם" של הנאשם בעת ביצוע העבירה ו-" מידת הנזק" שנגרם מביצועה של העבירה (ראו סעיף 40ט לחוק העונשין), כשני רכיבים מנחים לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, לקחתי בחשבון את כל הנתונים שלהלן: מחד גיסא, לא נגרמו למתלוננת חבלות והיא בעצמה אף אישרה שהתקיפה לא היתה מלווה בכאב פיזי כלשהו, וכי מדובר באחיזה ולא בחניקה. מאידך גיסא, מדובר בנאשם שלחובתו הרשעות קודמות מאותו סוג כלפי אותה מתלוננת ;  העבירה בוצעה פרק זמן קצר לאחר שחרורו ממאסרו; החרדה והפחד שאחזו במתלוננת עקב האירוע נשוא כתב האישום; ותחושתה הקשה שהנאשם אורב לה ועוקב אחריה. לפיכך, הנני קובע שמתחם העונש ההולם נע בין חודשיים מאסר בפועל לבין 12 חודשי מאסר בפועל. בכל מקרה, המאסר המותנה שתלוי ועומד כנגד הנאשם הינו עונש חיצוני ונפרד למתחם. 

10.        מתחם העונש ההולם אמור לכלול גם רכיב של קנס כספי, וכן רכיב של פיצוי למתלוננת. בעת קביעת גובה הקנס לקחתי בחשבון מחד את מצבו הכלכלי של הנאשם כמי שהשתחרר ממאסר קודם ולאחר פרק זמן קצר נעצר, ומאידך לקחתי בחשבון את עיקרון ההלימה   (ראו סעיף 40ח לחוק העונשין).  מעיון בהרשעתו האחרונה עולה כי הוטל עליו בתיק זה קנס כספי בסך של 2,000 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתו וכן התחייבות כספית בסך של 2,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירות לפי סעיפים 192, 380 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977. ממערכת "נט המשפט" עולה כי הנאשם אכן חתם על ההתחייבות הכספית ולכן אין מנוס מהפעלתה. בנסיבות אלה, לא אטיל על הנאשם קנס כספי נוסף.

11.        לאור כל האמור לעיל אני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

א.   הנני מפעיל את המאסר המותנה של 10 חודשים שהוטל עליו בת.פ. 13609-06-11 של בית משפט השלום ברמלה מיום 25.3.12.